תל-אביב – ברלין 2009

אחת לשנה אני משתדלת לנפוש במשך שבוע באחת מערי אירופה. לפני שנתיים העזתי לדרוך לראשונה על אדמת גרמניה. החלטתי לבדוק מה יש לברלין להציע לי. היה ברור שזאת תהיה התמודדות פרטית ראשונה שלי עם מעללי הנאצים במלחמה הארורה ההיא.

וההתמודדות לא אחרה לבוא. ירדתי מהמטוס, התחלתי ללכת לכיוון היציאה משדה התעופה ונתקלתי לראשונה במראה של שוטר גרמני נוסח 2010. מהר מאד קלטתי שנוסח 2010 זהה להפליא לנוסח 1933. אלוהים אדירים. הכובע היה מוכר לי מעשרות סרטים דוקומנטריים ואחרים שראיתי משחר ילדותי ועד היום, ואמרתי לעצמי: לכל הרוחות, איך  הם לא חשבו לשנות את העיצוב של הכובעים שלהם …?

– כמובן שהדבר לא עלה בדעתם. אין להם שמץ של מושג. כדי להרגיש צמרמורת למראה כובע של שוטר גרמני צריך קודם כל להיות יהודי.

כשיצאתי משדה התעופה גיליתי שברלין יפיפייה. העננים שלה מרהיבים, הקירות שלה מקושטים בגרפיטי, העצים בשדרה צומחים לגובה ומוארים בתאורה צבעונית, הרחובות מלאים פסלים, גלריות לאמנות פתוחות באמצע הלילה, העיר צועקת יצירתיות ותרבות מכל פינה. אבל דבר לא יכול היה לכבות את הניכור והבדידות ששטפו אותי שם יחד עם גל הקור שחדר את כל שכבות הבגדים בהם התעטפתי.

 

חלק מהחוויה של חוצלארץ עבור אישה נטולת חוש כיוון כמוני היא ללכת לאיבוד בין הסמטאות, אבל ברלין לא אפשרה לי את התענוג הזה. לאן שלא הלכתי, גיליתי שהרחובות שם מתוכנתים באיזושהי צורה הנדסית ומסתורית. איכשהו, אין לי מושג איך, תמיד מצאתי די בקלות את הדרך בחזרה למלון שלי. הסדר הגרמני פשוט הצליח להעביר אותי על דעתי.

במוזיאון השואה הסתובבתי כמו זרה סהרורית ותלושה שלא מכירה את הסיפור. מדהים איך אפשר להפוך את השואה שלנו לאירוע היסטורי מרוחק, ממוסגר, נקי. כשראיתי סוף-סוף תיעוד כתוב בשפה העברית פרצתי בבכי. רק אז יכולתי להרגיש משהו.

 

 

ערב יום השואה, 2011. בטח אצפה בשלושת-רבעי סרט שיציף אותי בעצב הוותיק, המוכר. מחר בבוקר הצפירה תעביר בי תחושת אי-נוחות, אני אשתדל לחשוב על המשפחה שלא הכרתי שהלכה פייפן בגלל המלחמה ההיא. ואחרי זמן קצר הכול ייגמר. בעוד פחות משבוע ייפול עלינו יום הזיכרון, מיד אחריו נזכה לקצת חופש ביום העצמאות, אותו נחגוג אם נרצה או לא נרצה יחד עם הרבה פטישים, קצף, מטוסים, דגלים והרבה יותר מדי בשר על האש.

מדינה קצת משוגעת, אבל האמת היא שקשה להאשים אותה. היא הרוויחה את השיגעון הזה ביושר.