תל-אביב – ברלין 2009

01/05/2011 at 11:31 pm 8 תגובות

אחת לשנה אני משתדלת לנפוש במשך שבוע באחת מערי אירופה. לפני שנתיים העזתי לדרוך לראשונה על אדמת גרמניה. החלטתי לבדוק מה יש לברלין להציע לי. היה ברור שזאת תהיה התמודדות פרטית ראשונה שלי עם מעללי הנאצים במלחמה הארורה ההיא.

וההתמודדות לא אחרה לבוא. ירדתי מהמטוס, התחלתי ללכת לכיוון היציאה משדה התעופה ונתקלתי לראשונה במראה של שוטר גרמני נוסח 2010. מהר מאד קלטתי שנוסח 2010 זהה להפליא לנוסח 1933. אלוהים אדירים. הכובע היה מוכר לי מעשרות סרטים דוקומנטריים ואחרים שראיתי משחר ילדותי ועד היום, ואמרתי לעצמי: לכל הרוחות, איך  הם לא חשבו לשנות את העיצוב של הכובעים שלהם …?

– כמובן שהדבר לא עלה בדעתם. אין להם שמץ של מושג. כדי להרגיש צמרמורת למראה כובע של שוטר גרמני צריך קודם כל להיות יהודי.

כשיצאתי משדה התעופה גיליתי שברלין יפיפייה. העננים שלה מרהיבים, הקירות שלה מקושטים בגרפיטי, העצים בשדרה צומחים לגובה ומוארים בתאורה צבעונית, הרחובות מלאים פסלים, גלריות לאמנות פתוחות באמצע הלילה, העיר צועקת יצירתיות ותרבות מכל פינה. אבל דבר לא יכול היה לכבות את הניכור והבדידות ששטפו אותי שם יחד עם גל הקור שחדר את כל שכבות הבגדים בהם התעטפתי.

 

חלק מהחוויה של חוצלארץ עבור אישה נטולת חוש כיוון כמוני היא ללכת לאיבוד בין הסמטאות, אבל ברלין לא אפשרה לי את התענוג הזה. לאן שלא הלכתי, גיליתי שהרחובות שם מתוכנתים באיזושהי צורה הנדסית ומסתורית. איכשהו, אין לי מושג איך, תמיד מצאתי די בקלות את הדרך בחזרה למלון שלי. הסדר הגרמני פשוט הצליח להעביר אותי על דעתי.

במוזיאון השואה הסתובבתי כמו זרה סהרורית ותלושה שלא מכירה את הסיפור. מדהים איך אפשר להפוך את השואה שלנו לאירוע היסטורי מרוחק, ממוסגר, נקי. כשראיתי סוף-סוף תיעוד כתוב בשפה העברית פרצתי בבכי. רק אז יכולתי להרגיש משהו.

 

 

ערב יום השואה, 2011. בטח אצפה בשלושת-רבעי סרט שיציף אותי בעצב הוותיק, המוכר. מחר בבוקר הצפירה תעביר בי תחושת אי-נוחות, אני אשתדל לחשוב על המשפחה שלא הכרתי שהלכה פייפן בגלל המלחמה ההיא. ואחרי זמן קצר הכול ייגמר. בעוד פחות משבוע ייפול עלינו יום הזיכרון, מיד אחריו נזכה לקצת חופש ביום העצמאות, אותו נחגוג אם נרצה או לא נרצה יחד עם הרבה פטישים, קצף, מטוסים, דגלים והרבה יותר מדי בשר על האש.

מדינה קצת משוגעת, אבל האמת היא שקשה להאשים אותה. היא הרוויחה את השיגעון הזה ביושר.

 

Entry filed under: סיפורים מהחיים. Tags: , , , .

התוספת שתופסת: ירקות בתנור לשבת קייצית על קנלוני והצרת היקפים

8 תגובות Add your own

  • 1. ashlaya  |  02/05/2011 ב- 12:13 am

    היית באה לערב יום השואה האלטרנטיבי בתאטרון תמונע- אז היה לך עוד כמה זויות ומחשבות חדשות לחשוב על זיכרון השואה וישראלים…

    להגיב
  • 2. חנה מלין  |  02/05/2011 ב- 9:36 am

    שירלי יקרה, התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך. ביקרתי בגרמניה לפני כעשרים שנה. תחושת השוטר הנאצי מלווה אותי עד היום. הקור הסינטטי הנושב מאתרים להנצחת השואה, ה״מבוגרים״ שלא ניתן להימנע מהמחשבה על ״מה היה תפקידם בתקופת השואה. השמים הכחולים והתרבות שנמצאים בניגוד משווע לעבר מה שזועק מתוכי, מתוך משפחתי שרובה נספתה במלחמה הארורה הזו…כאחת שגדלה תחת חינוך הדוגל באהבת האדם, אך לעולם לא תדע למי היא דומה, ולעולם לא תזכה להכיר את שורשיה, חשתי אותן תחושות. מאמינה שיעברו דורות על דורות עד שישראלי בן לניצולי שואה יוכל לחוש את התרבות והיופי של העיר והמדינה הזו ללא רגשות מעורבים… 

    להגיב
  • 3. שי גוריון  |  02/05/2011 ב- 9:32 pm

    שירלי היקרה,

    הכתיבה שלך קולחת, רעננה ומסוגננת כמו דירה תל אביבית משופצת (אדריכלית). עם נוף שפונה עדיין לישן המתחדש, על יסודות וותיקים, אך עם קירות, רהיטים, אנשים וחפצים חדשים. ביתיות יפה ונוגעת.

    להגיב
  • 4. יוסי  |  13/05/2011 ב- 3:37 pm

    אחלה בלוג!

    להגיב
  • 5. misha30792  |  16/05/2011 ב- 11:12 am

    פוסט מצוין!

    להגיב
  • 7. ברלין  |  06/06/2011 ב- 6:27 pm

    יופי של כתיבה… ואחלה פוסט – תודה

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

Trackback this post  |  Subscribe to the comments via RSS Feed


פוסטים אחרונים

ארכיון הרשומות בבלוג

הזן את האימייל שלך כדי לקבל עדכונים על רשומות חדשות בבלוג זה.

הצטרפות ל-5 עוקבים


%d בלוגרים אהבו את זה: