Archive for יוני, 2011

ימים טובים ומשונים

שירלי היקרה.

כמי שמכירה את כל הטריקים שאת מפעילה על עצמך במהלך השנים, הרשי לי לומר לך כמה מילים של אהבה וגאווה בשעה טרופה זו, שכן השעה היא באמת טרופה. הימים הם טובים ומשונים, כל-כך טובים ומשונים לך, שאת כבר לא יודעת איך לאכול אותם. זה די מפתיע, כי דברים אחרים את דווקא יודעת איך לאכול, ולאחרונה – הרבה יותר מהרגיל, מה שנובע, תני לי לנחש, מחוסר האונים שלך מול המצב החדש.

בעוד שישה ימים את הולכת לעמוד על הבמה אחרי תשע-עשרה שנים שלא עשית את זה. איך מתמודדים עם דבר כזה, לעזאזל, את שואלת את עצמך, כשתוך כדי תפיחה על השכם שלך את גם מתייסרת, כמיטב המסורת של עצמך – איך יתכן שאדם שאוהב את הבמה אהבת נפש נמנע ממנה כל השנים האלה ?

התשובה די ברורה לי, ואני מקווה שגם לך:  את היית צריכה להתבשל. התבשיל הזה לקח הרבה זמן, אין מה לעשות. מי כמוך יודע להעריך מאכלים שהטבח לא ממהר לשלוף  מהסירים ולהגיש על הצלחת.

תשע-עשרה שנים עברו מאז שאימא שלך הלכה ממך, ולא במקרה זה גם מספר השנים שעברו מאז שהופעת על הבמה. את זוכרת את פורום היתומים שניהלת לפני כמה שנים? אני חושבת שזה היה בית-ספר בשבילך. שם הכרת סוף סוף בעובדה שאובדן הוא דבר קשה, קשה לעיכול, והעיבוד שלו יכול לקחת שנים ארוכות, וזה לגמרי בסדר. תהליכים נועדו לקחת את הזמן שלהם, אין לנו בכלל זכות להאיץ בהם.

במהלך כל השנים האלה נאבקת בינך לבין עצמך, בין הרצון לחיות לבין הרצון למות, בין התשוקה לפרוח, ליצור, לאהוב ולגדול לבין היצר שדחף להיכנע לכאב, להדחיק חלומות, להימנע ממי שאת באמת.

והנה הגיעה השעה שבה אפשר להגיד, בלי כל צל של ספק: המאבק הוכרע. ההופעה הזאת, גם אם למספר קטן של דקות, היא ההוכחה הכי גדולה שיכולה להיות לכך שבחרת בחיים, ועל כך אני מאד גאה בך. באמת.

יש לי תחושה שהדקות האלה על הבמה יפתחו לך את התאבון לעוד מונולוגים ועוד סצינות, ואולי אפילו יסמלו את תחילתה של ידידות נפלאה בינך לבין עצמך.

שלך,

באהבה גדולה,

שירלי.

נ.ב.

אני מצרפת לכאן קטע מיוטיוב שבו חברתך היקרה לי צילמה אותך מדקלמת את המונולוג שכתבת. כפי שבוודאי שמת לב, הקטע מוגש באופן יבשושי ומונוטוני, הרבה לפני חזרות שנעשו, ובעצם מתעד במצלמה מונולוג שהולך להיות מוגש על במת התיאטרון. אני בכוונה משאירה אותו ביוטיוב ולא מוחקת, למרות שברור לי שעל הבמה הוא ייראה אחרת לגמרי, למרות שברור לי שמוזר לך לראות את עצמך ביוטיוב, ולו רק כדי שתהיי מודעת לתהליך ותזכרי איך הכל התחיל.

06/06/2011 at 9:33 pm 5 תגובות

להוציא את הכרוב הסגול מהארון

סוגיית הצבע

הגיע הזמן שמישהו יעשה טובה לאנושות, יוציא את הכרוב החתיך הזה מהארון ויכריע בסוגיית הצבע שלו. 

החלטתי לקחת על עצמי את המשימה ולבשר לכם שלאחר שבדקתי וחפרתי היטב, גיליתי שמדובר בכרוב שהצבע שלו הוא סגול. סגול, ולא אדום, כפי שרבים נוהגים לומר.  

לתבשיל שלפניכם יש רוטב יפיפה בצבע בורדו-סגול שהזכיר לי את הגוונים שצבעו את התלתלים שלי בעשורים קודמים.

המתכון

 במתכון הזה יש מעט מאד מרכיבים, וההכנה – הכי פשוטה שיכולה להיות.

המצרכים:

כרוב סגול בינוני/גדול

1/2 בקבוק יין אדום כלשהו

100 גרם רסק עגבניות (קופסא קטנה)

בצל גדול (לא הכרחי)

מלח, פלפל, כפית סוכר

אופן ההכנה:

חותכים את הבצל לחתיכות קטנות ומטגנים במעט שמן זית בסיר רחב.

חותכים את הכרוב לחתיכות קטנות ולאחר שהבצל מזהיב מוסיפים לסיר ומערבבים היטב.

לאחר כמה דקות מוסיפים רסק עגבניות, מלח, פלפל, כפית/כף סוכר ואת היין.

מערבבים היטב, מוסיפים כוס מים ומביאים לרתיחה.

סוגרים עם מכסה ומבשלים משהו כמו שעה כשכפתור עוצמת הלהבה הוא על המינימום, אבל בוחרים כפתור של אש בינונית, ולא הנמוכה ביותר.

הולך מצוין כתוספת לאורז או תפוחי אדמה.

 

01/06/2011 at 6:58 pm כתיבת תגובה


פוסטים אחרונים

ארכיון הרשומות בבלוג

הזן את האימייל שלך כדי לקבל עדכונים על רשומות חדשות בבלוג זה.

הצטרפות ל-5 עוקבים


%d בלוגרים אהבו את זה: