עשה לך מסגרת

קיבלתי מתנה מהיקום: שבוע וחצי של חופש בין עבודות. העבודה החדשה ממתינה לי בשקט. בינתיים החורף גווע, השמש עושה נעים בגב,  הרחובות מלאים אנשים ואפשר לקבל את הרושם שכולם מובטלים ומאושרים בעיר הזאת, ואילו אני, במקום לברך על הזמן הפנוי שנפל בחלקי, נשאבת לתוך מערבולת של חרדות שנדמה שכל מטרתן היא השמדה קטלנית של שאריות השפיות שנותרה לי.

לא לעבוד שבוע וחצי זה אומר לא לקבל משכורת עשרה ימים. למישהו יש כסף לממן את הארוחות שאני  זוללת בבתי קפה בזמן הזה? ואפרופו כסף, שוב פעם הבני-זונות מעלים את מחירי החשמל? כמה אפשר? ומה יהיה עם החתולים? למה הם צריכים להדאיג אותי עם ההקאות האלה באמצע הלילה? כמה פעמים אמרתי להם שזה לא זמן טוב לדרמות? אז מה אם כל החתולים בעולם מקיאים לפעמים? זה לא קשור. ומה זה החלום שחלמתי אתמול על העבודה שעזבתי? מה אלי ישי עשה שם? ואיך אני ארגיש בעבודה החדשה? יהיה לי שם טוב? ולמה אני נתקלת בבעל הבית במכולת? ובאקס בשדרות רוטשילד? ובאח שלי באוטובוס, שוב? יש לי דופק מואץ כבר כמה ימים. הכדור שלקחתי לא ממש עוזר. זה קצת מדאיג. זה כבר קרה בעבר. בכל זאת, יש היסטוריה משפחתית . והצינור שדולף ממכונת הכביסה מלמטה, רק זה היה חסר לי עכשיו. ובכלל, כמה זמן אפשר למשוך בלי לנקות את הבית? הרי פסח כבר בפתח, ריבונו של עולם!

זה מה שקורה כשאין לי מסגרת. אבל מסתבר שיש פתרון לבעיה: אני יוצרת לעצמי מסגרת משל עצמי, צובעת אותה בצבעי פסטל עליזים ופרחוניים, נכנסת לתוכה ומרגישה כמעט כמו בבית.

ביום חמישי חברה סיפרה לי על הרצאה שמעודדת לעבור לאורח חיים צמחוני. בדרך כלל אני מגיבה בביטול לדיבורים מהסוג הזה. מה לי ולצמחונות? אבל העמדה המעט תלושה מהמציאות שבה אני נמצאת כרגע הביאה אותי לעצור לרגע את ההרגל האוטומטי. אני מחשיבה את עצמי לאדם מוסרי, תהיתי לעצמי. איך זה יכול להיות שאני חיה עם עצמי בשלום כשאני אוכלת בשר כל השנים האלה ?

אהה! תפסתי את עצמי על חם. מדובר בשלום כוזב. אני פשוט חיה בהדחקה. אולי הגיעה השעה לשינוי?

כשחזרתי הביתה שוטטתי בצימאון באתר אנונימוס וגם שלחתי בקשה להיות מנויה על הניוזלטר שלהם. כמה כיף להרגיש שייכת. בערב מצאתי את עצמי אוכלת המבורגר טבעוני לא רע בכלל בבודהה בורגרס עם  חברות. הגישו לנו את ההמבורגרים צעירים וצעירות רגועים ושלוים. גם אני רוצה להיות רגועה ושלוה. איך לעזאזל הם עושים את זה?

אתמול בבוקר קמתי בתחושה שמצאתי את התשובה, נכנסתי בחדוות יצירה אל "ניצת הדובדבן" וקניתי כמה מוצרים, נחושה בדעתי להכין את הקציצה הטבעונית הראשונה שלי.

אני בספק אם אוכל אי פעם להתנזר לחלוטין מבשר. רק המחשבה על הימנעות ממאכלים מסוימים עלולה לגרום לי להתקף חרדה. על נס קפה וסיגריות כבר ויתרתי, רק אלוהים יודע איזה ויתורים כואבים אלה היו, אבל בשר זה באמת משהו אחר. לא פשוט לוותר עליו כשיש לך תשוקה עזה לאוכל ולבישול. ובכלל, חלק מהמוניטין שצברתי לעצמי בעולם הזה נוצר בזכות הפלפלים הממולאים שלי. מי יודע מה יעלה בגורלם עם כל השגעונות האלה?

עד שאכריע בסוגיה החשובה הזו, להלן שני המתכונים הטבעוניים שאילתרתי. בכל מקום שכתוב אורגאני/קמח מלא/שמן זית אתם יכולים להתעלם אם זה יותר מדי בשבילכם ולהשתמש לחלופין במוצר שאינו אורגאני, בקמח רגיל או בשמן רגיל.

קציצות סויה, קישואים ושקדים

המצרכים:

כוס פתיתי סויה

2 קישואים חתוכים לקוביות קטנות

כוס שקדים טחונים

2 כפות קטשופ אורגאני

בצל קצוץ

שן שום קצוצה

מעט שומשום לקישוט

שמן זית + תרסיס שמן זית

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

מטגנים במחבת את הקישואים והבצל עד להזהבה. מוסיפים שום, שקדים, מלח ופלפל. מערבבים היטב.

מערבבים בקערה את פתיתי הסויה עם כוס מים רותחים.

מוסיפים את הסויה למחבת, מערבבים כמה דקות ומסירים מהאש.

מכניסים את התערובת לקערה, מוסיפים את הקטשופ ומערבבים. מוסיפים מלח ופלפל במידת הצורך.

בודקים האם ניתן ליצור קציצות. במידה והתערובת נוזלית מדי ניתן להוסיף עוד שקדים או סויה.

מרפדים תבנית בנייר כסף ומרססים היטב בתרסיס שמן זית.

יוצרים קציצות ומניחים בתבנית. מפזרים על כל קציצה שומשום.

אופים כחצי שעה בחום גבוה.

מחכים שהקציצות יצטננו אחרת הן נדבקות לנייר הכסף.

הקציצות טעימות כשהן חמות וגם כשהן קרות !

אטריות ביצים מקמח מלא ברוטב פלפלים ועגבניות

המצרכים:

שקית אטריות ביצים מקמח מלא

3 עגבניות חתוכות לקוביות

4-5 פלפלים בצבעים שונים: כתום, אדום, צהוב, ירוק – חתוכים לקוביות

1-2 כפות קטשופ אורגאני

שמן זית

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

מבשלים את האטריות כ-7 דקות במים רותחים תוך כדי ערבוב. מסננים.

מטגנים במשך 10 דקות את הפלפלים והעגבניות בשמן זית. מוסיפים מלח ופלפל. מערבבים היטב ומורידים מהאש.

מכניסים את העגבניות והפלפלים לכלי עמוק, מוסיפים חצי/שלושת רבעי כוס מים וטוחנים עם מוט טוחן אבל משאירים חלק מהירקות שלמים.

מוסיפים מלח ופלפל במידת הצורך.

מעבירים אטריות לצלחת ויוצקים עליהן כמה כפות מהרוטב.

! Bon Appetit

להוציא את הכרוב הסגול מהארון

סוגיית הצבע

הגיע הזמן שמישהו יעשה טובה לאנושות, יוציא את הכרוב החתיך הזה מהארון ויכריע בסוגיית הצבע שלו. 

החלטתי לקחת על עצמי את המשימה ולבשר לכם שלאחר שבדקתי וחפרתי היטב, גיליתי שמדובר בכרוב שהצבע שלו הוא סגול. סגול, ולא אדום, כפי שרבים נוהגים לומר.  

לתבשיל שלפניכם יש רוטב יפיפה בצבע בורדו-סגול שהזכיר לי את הגוונים שצבעו את התלתלים שלי בעשורים קודמים.

המתכון

 במתכון הזה יש מעט מאד מרכיבים, וההכנה – הכי פשוטה שיכולה להיות.

המצרכים:

כרוב סגול בינוני/גדול

1/2 בקבוק יין אדום כלשהו

100 גרם רסק עגבניות (קופסא קטנה)

בצל גדול (לא הכרחי)

מלח, פלפל, כפית סוכר

אופן ההכנה:

חותכים את הבצל לחתיכות קטנות ומטגנים במעט שמן זית בסיר רחב.

חותכים את הכרוב לחתיכות קטנות ולאחר שהבצל מזהיב מוסיפים לסיר ומערבבים היטב.

לאחר כמה דקות מוסיפים רסק עגבניות, מלח, פלפל, כפית/כף סוכר ואת היין.

מערבבים היטב, מוסיפים כוס מים ומביאים לרתיחה.

סוגרים עם מכסה ומבשלים משהו כמו שעה כשכפתור עוצמת הלהבה הוא על המינימום, אבל בוחרים כפתור של אש בינונית, ולא הנמוכה ביותר.

הולך מצוין כתוספת לאורז או תפוחי אדמה.

 

ספגטי שיכור

עוד סוף שבוע הגיע ואני כולי מבולבלת. מהחלומות בלילה, מההכנות לקראת הערב הפתוח בסדנת המשחק, מהדילוגים  בין ההיגיון  שמבקש ממני לבשל אוכל מזין, דל שומן וקלוריות, לבין הרגש שדורש לטרוף את כל מה שנראה לי טעים.

כיוון שיום ההולדת שלי השאיר אותי עם מלאי עצום של אלכוהול, נפלה אתמול ההחלטה לנסות להשחיל חלק ממנו לתוך התבשיל השבועי. וזה מה שיצא: ספגטי שיכור.

ספגטי שיכור עם כבד עוף ושקדים

המצרכים: (2 מנות)

6-7 חתיכות כבד עוף נקי

רבע שקית ספגטי

חופן שקדים

פרוסות בצל אחד

פרוסות שתי שיני שום

שלוש כוסות גדולות של יין אדום

מלח, פלפל

אופן ההכנה:

מבשלים את הספגטי לפי הוראות היצרן ומערבבים בזמן הבישול. מסננים ושומרים בצד ומשתדלים לא לנשנש.

מטגנים את הבצל בשמן זית. מוסיפים את חתיכות הכבד ומטגנים כמה דקות.

מוסיפים שום, שקדים, מלח ופלפל.

מוסיפים את היין ואת הספגטי, מערבבים היטב ומנמיכים את האש.

מבשלים משהו כמו חמש דקות ומגישים.

ספגטי שיכור – הגרסה הצמחונית

צמחונים יקרים שלי!

אין לי שום כוונה לקפח אתכם.

בקלות תוכלו להמיר את המתכון מבשרי לצמחוני על ידי השמטת כבד העוף והוספת אגוזים קצוצים מכל סוג שתרצו.

נ.ב.

כל זה היה אתמול. בשעת כתיבת מילים אלו שוכבים להם מסמורטטים בתבנית פלפלים קלויים, מחכים להתקרר ולהתקלף.

על האש-אורז עם פרוסות גזר ותפוחי אדמה.

ועוד על האש – כרוב סגול עם רסק עגבניות, קצת רוטב רימונים, וכל מה שנשאר מהיין  שנפתח אתמול לכבוד הספגטי, כך שאם נדמה לכם שאתם שומעים ברקע קולות של ירקות שיכורים שרים, אל תתפלאו.

על קנלוני והצרת היקפים

באחד במאי החלטתי שיחד עם חג הפועלים אני מציינת את תחילת תהליך החזרה למימדיי הפיסיים מלפני כחצי שנה, או, בניסוח אכזרי יותר: אני מכירה בכך שככל הנראה לא אשוב למימדיי מלפני עשר שנים. אפרופו חלומות לחוד ומציאות לחוד, חנה לסלאו סיפרה פעם שאבא שלה נהג לומר לה משהו בסגנון: "חנה'לה, זה בסדר לחלום. אבל תחלמי קרוב, אל תחלמי רחוק…".

כל מי שניסה אי פעם לרדת במשקל יודע שמדובר בהחלטה שדורשת הוצאה כספית לא קטנה שכן כל המצרכים הדיאטטיים יקרים באורח מופרז. לכן פסעתי השבוע בחגיגיות לעבר סופר אבי ביפו כשכולי אפופה בכוונות טובות ובמחשבות על מאכלים דלי שומן.

סופר אבי נמצא בבעלותו של בן למשפחה שהייתה לה מכולת ברחוב הרצל בבת-ים בשנות השבעים. אני לא זוכרת מה היה כתוב על השלט בכניסה למכולת, אבל כשהיינו צריכים לקנות שם מצרכים כולנו אמרנו שאנחנו הולכים לעיראקי.

סופר אבי ממוקם במרכז שדרות ירושלים ביפו ואפשר למצוא שם מגוון מוצרים, בין היתר מוצרים מוזלים באריזות גדולות.

לא רחוק מהסופר יש חנות ירקות גדולה, גם היא בבעלות אבי. שם מחירי הירקות משתנים וצריך לשים לב מה קונים, אם נכנסים עם אקסטרה תשומת לב (להלן: "עבדכם הנאמן") אפשר למצוא שם קילו עגבניות שרי בחמישה שקלים (!).

לאחרונה פתח אבי מאפייה ממש ממול לחנות הירקות ולסופר, וזה כבר משהו שאני לא יכולה לדבר עליו. יצא לי לטעום באירוע בעבודה קרואסון מפוצץ בשוקולד שנרכש שם. מאז אני משתדלת להדחיק את קיומה של המאפיה מטעמים ברורים.

כשנכנסתי השבוע לסופר אבי ביקשתי לעצמי כמה מצרכים בודדים כמו חומוס מיקי, רוטב אלף האיים לייט בבקבוק גדול, לאבנה ועוד. כשהגעתי למדפי הפסטות חטפתי הלם. ראיתי שם משהו שאני מחפשת כבר הרבה זמן: קנלוני – פסטה למילוי. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. חרף ההחלטה לרקוח מאכלים דלי שומן חטפתי את חבילת הפסטה והנחתי אותה בתוך העגלה שלי בלי למצמץ.

לפני שנתיים-שלוש צפיתי בתכנית הבישול של ג'ימי אוליבר – "השף העירום", הבחור שהחזיר את הכבוד הקולינארי לבריטניה. ג'ימי הכין קנלוני במילוי כרובית וברוקולי. תוך כדי צפייה שרבטתי על נייר צהוב את הוראות ההכנה ברישול וחלמתי שאולי יום אחד אתקל בקנלוני כל-כך גדול.

כאמור, היום הזה הגיע השבוע. הדפתי מיד כל מחשבה על הצרת היקפים. בכל זאת, מדובר בהזדמנות, והזדמנויות צריך לקחת בחיים האלה, כי מי יודע מתי הן יגיעו שוב ? ניסיונות לרדת במשקל, לעומת זאת, ימשיכו להגיע בהמוניהם גם בהמשך, אני מוכנה להתערב על זה אתכם על מה שאתם רוצים.

ערכתי שינויים קלים במתכון המקורי, ובפעם הבאה שאכין את הקנלוני אני מבטיחה לעצמי לעשות את זה עם גבינות שמנות הרבה, הרבה פחות. בכל מקרה, הקנלוני ממולאים בירקות, אז אי אפשר להגיד שאני חזרזירה גמורה, הלא כן ?

מתכון קנלוני גבינות במילוי כרובית וברוקולי – בהשראת מתכון מקורי של ג'ימי אוליבר

 

 

 

 המצרכים :

כ-250 גר' קנלוני למילוי (נמכר בקופסות של 500 גר')  

2-3 אשכולות עגבניות שרי

1 גמבה

100 גר' רסק עגבניות (קופסא קטנה)

כרובית קטנה                                       

ברוקולי קטן

כ-1/2 קופסא של 500 גר' לאבנה

100 גר' גבינת פרמז'ן מגוררת

150-200 גר' כדורי מוצרלה

 רוטב בלסמי

מעט שמן זית או אחר

2-1 שיני שום חתוכות לחתיכות קטנות

כורכום, צ'ילי טחון גס, מלח, פלפל וסוכר

 

  

                     

 תחילה מכינים את רוטב העגבניות:

 חוצים לשניים את עגבניות השרי, חותכים לריבועים קטנים את הגמבה ומטגנים במחבת עם שמן זית. מוסיפים מלח, פלפל וכף שטוחה של סוכר.

מוסיפים רסק עגבניות ורוטב בלסמי ובערך כוס וחצי מים ומביאים לרתיחה, ואז מנמיכים את האש, משאירים ל-5 דקות ומכבים את הגז.

 

 

בהמשך מכינים את תערובת מילוי הקנלוני:

מסירים מהכרובית והברוקולי גזעים ועלים סוררים, חותכים לפרחים ומכניסים לסיר עם מים רותחים.

מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, משאירים ל-5-7 דקות, מכבים את הגז ומסננים.

מניחים את הברוקולי והכרובית בקערה וטוחנים עם מוט טחינה או כל כלי אחר אבל לא עד טחינה מלאה אלא חלקית.

מוסיפים לברוקולי ולכרובית המעוכים לאבנה, כחצי מכמות גבינת הפרמז'ן המגוררת, צ'ילי (לא יותר מדי! זה שורף אש), מלח, פלפל, כורכום ואת חתיכות השום ומערבבים היטב.

 לבסוף מרכיבים את המנה לקראת אפייה:

מחממים בשמחה את התנור לכ-180 מעלות.

לוקחים שקית ניילון (לסנדוויצ'ים) ומכניסים לתוכה את תערובת הברוקולי והכרובית. חותכים את אחד מקצוות הניילון כך שניתן יהיה למלא את הקנלוני כמו בקצפת.

יוצקים את קוטב העגבניות לתוך תבנית גדולה או על מספר תבניות קטנות.

ממלאים את הקנלוני בתערובת הכרובית והברוקולי ומניחים אותם בתבנית על הרוטב.

מפזרים מעל הקנלוני את שארית הפרמז'ן ופרוסות שחותכים מכדורי המוצרלה.

ג'ימי אוליבר הורה להכניס את המאפה לתנור לחצי שעה, אני השארתי אותו בתנור למשך 40 דקות, בחום בינוני של כ-140 מעלות. חשוב להיזהר כי החלק העליון עלול להישרף די מהר.

 

זה כל-כך טעים, שאין לי מילים.

מאכל כזה לא חייב לשבור שום דיאטה שבעולם, בתנאי שאוכלים ממנו כמויות סבירות.

מכיוון שאין לי את הכוח לעמוד מול הקנלוני היפים האלה, שמסודרים כמו חיילים בתבניות אינגליש קייק, אני מתכוונת לקחת כמה מהם מחר לעבודה ולחלק לכל הדורש.

והנה קיבלתם לא רק מתכון אלא גם טיפ לחיים: אם אתם מנסים לאזן את משקל גופכם, והכנתם בטעות מאפה שיצא טעים מדי, אל תישארו איתו לבד בבית. תתחלקו בו עם החברים שלכם. הם יאהבו אתכם יותר מתמיד.

התוספת שתופסת: ירקות בתנור לשבת קייצית

השבת הגיעה. בחוץ התפזר חום יולי-אוגוסט, רק בלי הלחות המרגיזה. החלטתי הפעם שלא לבשל משהו רציני וכבד משמעות (להלן: "תבשיל בשרי"), אלא להשתלט על השניצלונים והצ'יפס מהמקפיא, אותם אני מוכנה לאכול כמה פעמים בשבוע עד סוף ימיי, וזאת חרף אהבתי הגדולה לאוכל שיושב שעות ארוכות בתוך סירים ומתבשל בקצב של סיני (Sinai). ובכל זאת, הבטן דורשת איזה חתיכת ירק מבושל.

לפניכם מתכון פשוט פרי מוחי הקודח שהוכיח את עצמו היום כמוצלח במיוחד:

5 קישואים
4 אשכולות עגבניות שרי
3-4 קולורבי מקולפים (כן כן, קולורבי. שכנעו את עצמכם שיש לכם את הכוח להעיז)
3-4 בצל סגול
1 בצל לבן
5 שיני שום שלמות וקלופות
מיץ מרבע תפוז ו/או מיץ מחצי לימון
מלח גס, פלפל שחור ושמן זית

מחממים את התנור על המקסימום. בינתיים חותכים את הקישואים והקולורבי. בחור חכם ויפה עיניים (שלא היה שלי, אגב) לימד אותי פעם לחתוך את אותו הירק בכמה צורות בתוך תבשיל אחד "בשביל הגיוון". לכן את חלק מהקישואים והקולורבי חתכתי לפרוסות עבות ואת חלקם חציתי באמצע וכל חצי חתכתי לשניים.
את אשכולות העגבניות אפשר פשוט להניח בתוך התבנית כמו שהם, ובסיום הבישול להפריד את האשכולות מהעגבניות ולזרוק אותם לפח. יש ערך מוסף למראה האשכולות בזמן הבישול, האמינו לי.

את הבצלים חותכים לחתיכות גסות. מוסיפים את שיני השום. על כל התערובת מפזרים מלח גס ופלפל שחור, שמן זית, מיץ לימון ו/או מיץ תפוזים.
את הפטנט של הוספת מיץ התפוזים לירקות בתנור למדתי מחברה בת-ימית. אחותה הבשלנית רצתה להוסיף חמיצות לאנטיפסטי שהכינה לאורחים שלה. כיוון שחומץ בלסמי ירד מהפרק מטעמי כשרות היא הגתה בגאונותה הרבה את רעיון הוספת מיץ התפוזים, והשאר – היסטוריה. התפוז מוסיף לירקות מן מתיקות חמצמצה שאני מוצאת אותה מאד מועילה ומנחמת בימים חמים אלה.

מה שנשאר הוא להכניס את התבנית לתנור ולווסת את החום ל- 180 מעלות למשך כשעה/שעה וחצי, במהלכן אני נוהגת להציץ ולערבב פעמיים-שלוש. אפשר ואף מומלץ לאכול לצד שניצלונים וצ'יפס מהמקפיא.