ימים טובים ומשונים
06/06/2011 at 9:33 pm 5 תגובות
שירלי היקרה.
כמי שמכירה את כל הטריקים שאת מפעילה על עצמך במהלך השנים, הרשי לי לומר לך כמה מילים של אהבה וגאווה בשעה טרופה זו, שכן השעה היא באמת טרופה. הימים הם טובים ומשונים, כל-כך טובים ומשונים לך, שאת כבר לא יודעת איך לאכול אותם. זה די מפתיע, כי דברים אחרים את דווקא יודעת איך לאכול, ולאחרונה – הרבה יותר מהרגיל, מה שנובע, תני לי לנחש, מחוסר האונים שלך מול המצב החדש.
בעוד שישה ימים את הולכת לעמוד על הבמה אחרי תשע-עשרה שנים שלא עשית את זה. איך מתמודדים עם דבר כזה, לעזאזל, את שואלת את עצמך, כשתוך כדי תפיחה על השכם שלך את גם מתייסרת, כמיטב המסורת של עצמך – איך יתכן שאדם שאוהב את הבמה אהבת נפש נמנע ממנה כל השנים האלה ?
התשובה די ברורה לי, ואני מקווה שגם לך: את היית צריכה להתבשל. התבשיל הזה לקח הרבה זמן, אין מה לעשות. מי כמוך יודע להעריך מאכלים שהטבח לא ממהר לשלוף מהסירים ולהגיש על הצלחת.
תשע-עשרה שנים עברו מאז שאימא שלך הלכה ממך, ולא במקרה זה גם מספר השנים שעברו מאז שהופעת על הבמה. את זוכרת את פורום היתומים שניהלת לפני כמה שנים? אני חושבת שזה היה בית-ספר בשבילך. שם הכרת סוף סוף בעובדה שאובדן הוא דבר קשה, קשה לעיכול, והעיבוד שלו יכול לקחת שנים ארוכות, וזה לגמרי בסדר. תהליכים נועדו לקחת את הזמן שלהם, אין לנו בכלל זכות להאיץ בהם.
במהלך כל השנים האלה נאבקת בינך לבין עצמך, בין הרצון לחיות לבין הרצון למות, בין התשוקה לפרוח, ליצור, לאהוב ולגדול לבין היצר שדחף להיכנע לכאב, להדחיק חלומות, להימנע ממי שאת באמת.
והנה הגיעה השעה שבה אפשר להגיד, בלי כל צל של ספק: המאבק הוכרע. ההופעה הזאת, גם אם למספר קטן של דקות, היא ההוכחה הכי גדולה שיכולה להיות לכך שבחרת בחיים, ועל כך אני מאד גאה בך. באמת.
יש לי תחושה שהדקות האלה על הבמה יפתחו לך את התאבון לעוד מונולוגים ועוד סצינות, ואולי אפילו יסמלו את תחילתה של ידידות נפלאה בינך לבין עצמך.
שלך,
באהבה גדולה,
שירלי.
נ.ב.
אני מצרפת לכאן קטע מיוטיוב שבו חברתך היקרה לי צילמה אותך מדקלמת את המונולוג שכתבת. כפי שבוודאי שמת לב, הקטע מוגש באופן יבשושי ומונוטוני, הרבה לפני חזרות שנעשו, ובעצם מתעד במצלמה מונולוג שהולך להיות מוגש על במת התיאטרון. אני בכוונה משאירה אותו ביוטיוב ולא מוחקת, למרות שברור לי שעל הבמה הוא ייראה אחרת לגמרי, למרות שברור לי שמוזר לך לראות את עצמך ביוטיוב, ולו רק כדי שתהיי מודעת לתהליך ותזכרי איך הכל התחיל.
Entry filed under: סיפורים מהחיים. Tags: אימא, במה, ימים טובים, ימים טובים ומשונים, תיאטרון.
1.
לי | 06/06/2011 ב- 11:05 pm
שירלי.. לאט לאט ובשקט יחסי אני מסתכלת עלייך אחרי שנתיים וחצי של חברות וכל כך גאה לראות כי כל מה שזרעת בעמל ובזיעה נבט וצימח עלים ועתה- פורח.
רצית לבשל לאנשים ולא ידעת איך. עשית את זה. לרצית לארח, למלא את הבית בחברים שאוהבים אותך- עשית את זה. שנתיים ברצף. רצית להדריך ולהשפיע על ילדים- עשית את זה. שינית קרייה בצעד אמיץ ויותר מהכל- רצית לחזור לבמה והנה את מסמנת וי גם על זה. והכל בלב שלם ובהקשבה מלאה לאינטואיציות שלך- עשית את הכל בדרכך.
אני מעריצה את ההעזה שלך ואת היכולת שלך לעמוד מול החשש והפחד, שמשתק כה רבים מאיתנו, לעיתים לחיים שלמים.
כל צעד קטן קדימה מאיר חלומות שהיו זמן רב באפלה ופותח דרך למסלולים חדשים
מחכה לראות אותך על הבמה,
לי
2.
שירלי פרחי | 08/06/2011 ב- 1:29 pm
וואו. איזה סיכום מרגש. תודה כפרתי !
3.
ashlaya | 07/06/2011 ב- 1:03 am
איזה שחקנית נהדרת יש לי 🙂
מרגש בכל פעם. כי מעבר לך, זה קטע טוב וכתוב טוב גם אם היה מבוצע עי משהי אחרת..
ועוד שישה ימים לכבוד יהיה לי לחלוק איתך את החלושס כשיכבו את האורות, את הזיעה מול הספוטים במונולוגים,ואת הדימעה שזולגת בכל פעם כששומעים את הקטע הזה.
תודה
4.
שירלי פרחי | 08/06/2011 ב- 1:30 pm
תודה…מחכה לחלושס עם כיבוי האורות בקוצר רוח!
5.
ריקי | 30/06/2011 ב- 7:37 am
שירלי יקרה, אישה חזקה שלי.
שנים אני כבר אומרת לך שאני מעריצה את החוזק שלך ואת בחירתך בחיים, למרות הכל, למרות הנפ]ילות הקטנות בדרך, ואולי לצד הכל. מקבלת הכל באהבה וחום שאין כמותם. משתדלת 'לעקוב' אחרי הפוסט המדהים הזה שלך גם בטירוף חיי, ומגלה כל פעם מחידש כמה את מדהימה – והנה שמחה שגילית בעצמך!
פעם אני זוכרת כתבת ביומנך (הקלנדרי לא האישי) כל יום משפט – "אני מדהימה", ניסית לעשות קואוצ'ינג אישי פנימי דרך הכתיבה החיצונית. מעין מנטרה שאולי תכנס לראש ותשכנע אותך בכתוב ביומן. אני שמחה לראות כי היום אינך צריכה לכתוב לעצמך את מדהימהכדי להרגיש כך – את פשוט יודעת זאת!
מחכה לראות ביו-טיוב את המופע עצמו ולמרות שלא דיברנו על איך היה כולי גאווה ומרגישה זכות גדולה להיות חברה של בת אדם כמוך.
כה לחי!